קצת אחרי השעה עשר התאספו ובאו לבית חיינו מאות מתלמידי התמימים, מקורבים ואנ"ש תושבי השכונה. פני כולם הייתה, ההתוועדות המרכזית לציון יובל שנת השבעים וחמש לנשואי הרבי מלך המשיח שליט"א.

את ההתוועדות פתח גבאי בית חיינו שיש לו כבר חזקה ויותר בארגון ההתוועדויות ב770. הלה קרא לקהל לתפוס את מקומו וליטול ידים לסעודה של מצווה. בהמשך דיבר על ניגונים שונים שניגנו החסידים במהלך השנים ביום גדול ונשגב זה לפני הרבי. בסיום דבריו הזמין את הרב גולום, משפיע בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב770, שדיבר בארוכה על ההיבטים החסידותיים שיש ללמוד מיום זה ועל הנהגות שונות שראו החסידים אצל הרבי באותו היום.

לאחריו פצח הקהל בניגון סוחף שנמשך על פני דקות ארוכות, בעת הניגון הייתה הרגשה מיוחדת של אחדות בלתי רגילה בין המשתתפים ומקולם ללא ספק נשקפה הכמיהה והתחינה לחזות עוד הערב בהתגלותו של מלך המשיח.

כעת הזמין הרב גרעליצקי את הרב גיקובסון לשאת נאום. בפתח דבריו פנה הרב גיקובסון על הרב גרעליצקי ובגלוי לב אמר, "הרב זלמן גורארי'ה חסר פה היום". בהמשך דבריו סיפר על כך שהרב גורארי'ה נוהג היה להשתתף בקביעות בהתוועדות זאות תוך שהוא נוטל בה חלק מרכזי. אפיזודה מענינית סיפר הרב גיקובסון ששמע מביתו של הרב גורארי'ה שאביה היה נוהג בכל שנה להתקשר אל הרבנית ולברך אותה על יום חתונתה באחד השנים כשהוא התקשר הוא שמע את קולו של הרבי עונה מהעבר השני את מי אתה צריך? וכשהרב גוראריה הסביר את הסיבה לשמה התקשר אמר הרבי: גם אותי אתה יכול לברך באותה ברכה. רק אז הבין הרב גורארי'ה שהוא בעצם משוחח עם הרבי ובתו מספרת שהייתה כזאת בהלה שהיא עצמה ברחה מן החדר. הרב גיקובסון דיבר במשך שעה ארוכה וריתק את התמימים בדבריו הקולחים והנהירים.

ההתוועדות הסתיימה בשעת לילה מאוחרת כשהקהל יוצא מחוזק ומאוחד בדבר ההתקשרות לאילנה דחיי הרבי מלך המשיח שליט"א ומצפה בקוצר רוח להתגלותו המידית.