א.

חכם ידידיה היה עד לא מכבר אחד הדמויות המרכזיות בקהילה הפרסית בנתניה. לפני זמן לא רב נפטר, למגנת ליבם של אנשי הקהילה שחיבבו אותו מאוד ואין ספק שזו היתה מהאבדות הגדולות שידעה הקהילה. ביומי הראשון כרב הקהילה היה הוא הראשון שקידם את פני ועזר לי להשתלב במשרתי החדשה. חכם ידידיה היה מאד נהנה לשמוע את הדרשות והשיעורים שמסרתי ואני הייתי נהנה לשמוע את סיפורי הצדיקים שהיה נוהג לספר מפעם לפעם.

יום אחד הוא נכנס אלי הביתה כשצער רב ניבט מעיניו. כשכולו חנוק מבכי, סיפר שבנו הבכור נמצא בארצות הברית כבר שנים רבות ומתעסק בשיווק ויבוא מוצרי טקסטיל. לאחרונה הלשינו עליו, כמה ממתחריו, לשלטונות המכס כאילו שהוא מעלים מס ובזמן הקרוב הוא יצטרך לעמוד בפני שופט פדרלי כשסיכויו להינצל מעלילה זו הם אפסיים. על מנת לאמת את חששו, הוסיף שבנו לקח עורכי דין מן השורה הראשונה. הללו, לאחר שקראו את הסעיפים עליהם הוא מואשם, קבעו פה אחד שכנראה לא יהיה מנוס והוא יצטרך להיכנס לכלא לתקופה של ארבע או חמש שנים, מלבד קנס גבוה שיהיה עליו לשלם. הוא סיים את סיפורו כשדמעות רבות זולגות מעיניו.

עודדתי את רוחו והתיישבנו לכתוב לרבי. במכתב שנפתח מסביר הרבי על מעלת לימוד החת"ת ונתינת צדקה, כשבסיום המכתב כותב הרבי בעזרת ה' יבשר טוב. כשראיתי את התשובה הרגעתי אותו ואמרתי לו שלא ידאג, אם בנו יקיים את דברי הרבי ללמוד חת"ת ולהפריש בכל יום כמה פרוטות לצדקה לא יאונה לו כל רע.

האב מיהר לטלפן לבנו ודחק בו לבצע את דברי הרבי והלה הבטיח לעשות כן. לאחר כשבוע, כשנכנסתי לבית הכנסת, ניגש אלי חכם ידידיה, חיבק ונישק אותי וסיפר שלפני כמה שעות נערך המשפט ועל אף שהיה להם, לכאורה, הוכחות ברורות להפלילו בדין. עם תחילת המשפט, קם השופט מכסאו, דפק על השולחן ובלי שום סיבה מובנת צעק: "כך לא מנהלים משפט, הנאשם משוחרר לאלתר". הבן, שהיה מרוגש עד כדי דמעות מהנס שראה מול עיניו, מיהר להתקשר לאביו וסיפר לו בקול חנוק מהתרגשות את שקרה. עורכי הדין יצאו אף הם המומים והודו שזוהי הפעם הראשונה שהם רואים משפט כזה מוזר שכבר בתחילתו משוחרר הנאשם על אף שלכאורה יש עדויות מוצקות לעמידתו לדין. הלה סיפר להם את הסיפור והדבר גרם לקידוש ה' גדול מאד.

ב.

לפני עשר שנים, כשנסעתי לניו יורק לאסוף תרומות למוסדות חב"ד בנתניה, הכרתי בחור צעיר, שהציג את עצמו בתור נהג של גבאי צדקה והתלווה אלי במשך נסיעתי. הוא לקח אותי למדינת קלינווד שבארצות הברית ובמשך שבוע שלם סובבנו בין הגבירים היהודיים המתגוררים במדינה זו, וההצלחה הייתה, ב"ה, למעלה מן המשוער. לאחר כשנתיים פגשתי את הבחור באחד מכינוסי האחדות שהיו באותה שנה בארץ, לשאלתי מה הביא אותו לארץ הקודש, השיב שמצא בארץ עבודה מכניסה ורווחית הרבה יותר מאשר בחו"ל 

לפני כמה חודשים קיבלתי טלפון. על הקו הזדהה אותו בחור, קולו היה שבור ולפני שהצלחתי להשחיל מילות נימוס כל שהן, החל לספר לי על מצבו. הוא גילה את אוזני שהוא נמצא כבר זמן רב בבית מעצר באשמות שונות וכעת הוא עומד בפני משפט. עורכי הדין איתם היה בקשר הבהירו לו שלא יהיה מנוס והוא יצטרך להעביר את השנים הבאות מאחורי סורג ובריח. בסיום דבריו ביקש ממני כמעט בתחינה, שמכיוון שהוא קרא עלי במקומות שונים ושמע שאני עוזר לאנשים לכתוב לרבי ב'אגרות קודש', אם אוכל לכתוב עבורו מכתב ברכה. לא איבדתי רגע ועוד באותם רגעים כתבתי עבורו מכתב והכנסתי את זה לאחד מספרי ה'אגרות קודש'. במכתב שנפתח כותב הרבי לעשות שני דברים. האחד אודות עשיית תשובה, והשני הוא לזכות יהודים במבצע תפילין.

למחרת התקשר אלי לשמוע מה העלתי בחקתי. סיפרתי לו על הברכה שהוא קיבל ועל שני הדברים שהרבי הורה לעשותם. הוא, כמובן קיבל על עצמו את מה שהרבי אמר והתייעץ איתי איך ליישם את הדברים. אמרתי לו שתשובה הוא יעשה על ידי שילמד את שנים עשר הפרקים שב'אגרת התשובה', ומבצע תפילין יקיים בזה שיזכה את שאר העצורים היהודים שנמצאים בבית המעצר. הוא הבטיח לקיים את שני הדברים. מאז, במשך כמה שבועות, לא שמעתי אודותיו.

לאחר חודש הוא התקשר אלי כולו נפעם ומרוגש, הוא סיפר בתדהמה שהשופטים הסכימו לוותר לו על כל האשמות בתנאי שיעבור כמה שיעורים, בהם יסבירו לו את המגרעות שבמעשיו וכיצד יכול הוא להתרחק מכך ולשפר את איכות החיים.

באותו חדר בו הוא ישב, היה יהודי נוסף שעקב אחרי כל הפרשיה. כשנכח לראות כיצד חברו לתא השתחרר, ביקש גם הוא ברכה. כשדמעות רבות מכסות את שמורות עיניו, סיפר איך שהוא נמצא במעצר על לא עוול בכפו. ביתו הצעירה הכירה אדם שדעתו לא הייתה נוחה ממנו, וכשניסה להרחיקה ממנו, דאגה 'לארגן לו' פרשיה מגונה, כשהתיק שתפרו עליו היה מסובך בהחלט.

הבטחתי לו שאם הוא באמת חף מפשע, אזי הרבי יסייע לו. כתבתי לרבי מכתב מפורט הממחיש את כל הפרשיה שהסתבך בה. בתשובה כותב הרבי על כך שלא יכולה להיות מציאות כזאת שכהן וגרושה יחיו יחדיו. למחרת כשהוא צלצל אלי, שאלתי אותו האם אשתו גרושה. במשך שניות ארוכות שררה דממה כשלאחריה הוא שאל בתדהמה "מהיכן אתה יודע?". עניתי לו שזו בדיוק תשובתו של הרבי, הרבי מביא במכתבו את ההלכה שאסור לכהן להינשא לגרושה. הלה הבין מיד את כוונתי ואמר שאתן לו קצת זמן לחשוב.

לאחר זמן קצר של מחשבה מאומצת והתלבטות קשה, החליט בתקיפות שהוא עוזב אותה. חלפו שלושה ימים, וללא כל סיבה הגיונית הנראית לעין, החליטה וועדת השחרורים של בית המעצר לשחרר אותו. גם כאן, היה זה בתנאי שילך ללמוד באחת הישיבות לחוזרים בתשובה הממוקמות בארץ. כיום הוא שוקד על לימוד התורה, ומיום ליום הוא הופך לבעל תשובה.

ג.

לפני כשלוש שנים נעצרו שלושה עשר יהודים באיראן והיו במצב של סכנה מוחשית, משום שהשלטונות שם חשדו בהם שהם מרגלים לטובת ישראל. יום אחד, כשלמדתי אחר הצהרים בכולל ליוצאי העדה הבוכרית בנתניה, ניגש אלי אחד מלומדי הכולל והפטיר לעברי: איך אתה, חסיד חב"ד ורבם של יוצאי איראן, לא כותב לרבי על כך שאחיך נמקים בכלא באיראן.  טענתי כלפיו שאני לא יודע את שמותיהם ואת שמות משפחותיהם ומשום כך אינני יכול להכניס עבורם ברכה ב'אגרות קודש'. למשמע דברי האחרונים, קם אחד האברכים שהוא מיוצאי איראן ואמר שמתוך העצורים ישנם שניים מקרובי משפחתו.

כתבנו על כך לרבי והכנסנו מכתב לאחד מספרי ה'אגרות קודש'. בתשובה,  הרבי כותב, אפילו שישנם דברים שלכאורה נראים רעים, לבסוף יכולים לצאת מהם דברים טובים וכלל אין מה לחשוש. הקראתי בפני כולם את התשובה וההתרגשות מילאה את ליבם של הנוכחים.

לא עבר זמן רב, השניים אודותם כתבנו, שוחררו מהכלא האיראני. זמן רב לאחר שחרורם, יצאו לחופשי עוד מספר אסירים.