א.

יום אחד הגיע אלי אחד ממתפללי בית הכנסת וביקש לכתוב לרבי ולשאול את הצעתו, כיוון שהוא רוצה לעשות השתלת שיער והוא שמע שיש בכך כמה סיכונים. במכתב שנפתח, עונה הרבי תשובה ברורה לשאלתו שבנוגע להצעה לעשות השתלת שיער, טוב שלא יעשה זאת וישתמש בסממני רפואה מיוחדים שביכולתם להצמיח לו שערות. בהמשך המכתב כותב הרבי בנוגע לקשר שיש לו עם אישה נשואה, ינתק את הקשר משום שח"ו הוא יכול להיכשל באשת איש. מאד התלבטתי אם לשאול אותו אם לאו. בסוף החלטתי לשאול.

למשמע דברי האחרונים הוא נזעק "מאיפה הרבי יודע?". לאחר שנרגע מההלם ששיתק אותו, סיפר שיום אחד הוא צלצל למשרד מסוים, ומעבר לקו הייתה צעירה שלמדה איתו יחד באותה כיתה. הקשר בניהם התהדק והערב הם אמורים להיפגש. כמובן שהוא ביטל את הפגישה.

ב.

לאחד מאזורי המוסכים ברובע קווינס שבברוקלין. אחד מבעלי מוסך מסוים, מוטי שמו, עמד בפני משפט מאוד גורלי ולפי האשמות בגינם הוא מוזמן למשפט, לא מן הנמנע שהוא יעביר את עשר השנים הבאות מאחורי סורג ובריח. הצעתי לו להגיע ל770 ואכן בשעה היעודה ביום ראשון הוא הגיע ומצא אותי. ניסחנו מכתב ארוך, בו פרטנו את כל השתלשלות העניינים וביחד הכנסנו את המכתב לאחד מכרכי אגרות הקודש שהיו מונחים בארון שלצידנו. במכתב, פונה הרבי ליהודי שחי ל"ע אם גויה. לאחר דין ודברים, הסתבר שהוא חי עם גוייה ושידלתי אותו לעזוב אותה. כמובן שזו  לא היתה מלאכה קלה בלשון המעטה, הוא הקשה על כך קושיות רבות ואני השתדלתי לענות על כולם בטוב טעם. לבסוף, בהתערבות אחותו, הוא הסכים לעשות את הצעד הזה ועזב אותה.

גזר הדין היה אמור להינתן ביום חמישי וההסכם בנינו היה שאם לא ניראה אותו ביום שישי שלאחר מכן נדע שהוא בכלא. יום שישי לאחר מכן, כשבלבנו מקנן חשש כבד ותחת משא רגשות  מעורב, יצאנו לכיוון המוסך מבלי לדעת כלום ממה שאירע איתו. בכניסתנו למוסך, ראינו אותו עומד על סולם וכאשר הוא הבחין בי מיהר לרדת מהסולם, חיבק ונישק אותי ובדמעות שליש הודה שהוא נמצא כאן היום רק בזכות ברכותיו הקדושות של הרבי, ב"ה הוא הצליח להפרד לחלוטין מחברתו הגוייה. מתברר שהוא הגיע לבית המשפט. לפי חוקי ארצות הברית, חבר המושבעים הם הצריכים לקבוע האם הוא אשם או לא. אחד מן השופטים לקח את המסמכים ולאחר שעלעל בהם, קבע שאין פה די ראיות בכדי להפליל אותו ופסק שאיננו מורשע בדין.

ג.

לפני כשנה, חודש לפני כינוס השלוחים, נכנס אלי יהודי יוצא לוב והתאונן על כך שלאחרונה הוא סובל מחרדות ונידודי שינה. לדבריו חייו אינם חיים וכי איננו יכול להמשיך כך. כתבנו על כך לרבי מלך המשיח, לצד ברכה דיבר הרבי על הנושא של ברית מילה ודן בנקודה האם לעשות זאת עם הרדמה או בלי. חשבתי לעצמי אם להגיד לו את זה, היות והוא יוצא לוב ואין חשש שלא ערכו לו ברית מילה, לבסוף אזרתי אומץ ושאלתי אותו אם הוא מהול. למשמע שאלתי הוא כמעט התעלף ובדמעות שליש סיפר שאכן לא מל אותו מוהל אלא רופא. כבר בילדותו  ידע, שמילתו לא כשרה אך הוא דחה זאת מיום ליום עד שהדבר נשכח לגמרי מזיכרונו. הסברתי לו שבתשובה הרבי מצביע על זה בתור הדבר העיקרי שגורם לכל הפחדים וקישרתי אותו אם אירגון 'ברית יוסף יצחק'.

בכינוס השלוחים בשנה שעברה השתתפתי באחת ההתוועדויות ובמהלכה סיפרתי את הסיפור.  כשסיימתי לספר את הסיפור, קם הרב ירון עמית - מראשי ארגון ברית יוסף יצחק, שגם הוא היה נוכח באותה התוועדות, אישר את הסיפור והוסיף שהלה הגיע אליו ולאחר בדיקה נתגלה שהוא כלל לא מהול.