דומה שהצער העמוק שעטף כל יהודי בעולם לנוכח אירועי הדמים שמתרחשים בארץ ישראל בשנים האחרונות קיבל בסוף שבוע שעבר מימד נוסף. שישה חיילים שהיו בתוך רכב צבאי (נגמ"ש) בסמטאות שכונת 'זיתון' ברצועת עזה בדרכם לפעילות איתור מחרֶטות טילים ופיצוצם קיפדו את חייהם כשטיל נורה אל הרכב בו נסעו והעלה אותו באש. נראה היה שמותם האכזרי וההתעללות החייתית והאכזרית בחלקי גופותיהם עוד יותיר בזעזוע עמוק את כולם למשך זמן.

"כמו שאר עם ישראל" - פותח הרב יעקב בן ארי מנהל 'ופרצת' קיבוצים את סיפורו המופלא - "התעוררתי לשמע אותה ידיעה מרה ועצובה, מאוחר יותר שכבר הותר לפרסם את שמותיהם של ההרוגים צלצל לי שמו של אחד מהם. זמן רב ניסיתי להפעיל את זכרוני אך זה בגד בי באותם רגעים. עד שבאחת נפל לי האסימון, והצער על האובדן אחד החיילים הכה בי כמו מכת 'ברק'.

"היה זה לפני שנתיים, בשבת קודש ג' בניסן, באותה שבת התארח בקהילת חב"ד בצפת הרב ירון עמית יו"ר ארגון ברית יוסף יצחק ובין שחרית למוסף לאחרי קריאת התורה עלה אל הבמה ונשא נאום על חשיבות הארגון בראשו הוא עומד ועל פעולותיו המבורכות למען העם היהודי בכל אתר ואתר. בסיום הנאום הכריז שבמוצאי שבת יעמוד בקדמת בית הכנסת ובקריאה נרגשת קרא למתפללים לבוא ולהרים תרומה נדיבה.

את חטאי אני מזכיר, ברגעים הראשונים עמדתי תועה וחשבתי לתומי שוודאי מפה לא תצא ישועתו, אך במחשבה שניה כשהעמקתי מעט בדבריו עיקלתי את גודל הפעילות היפה שהוא עורך. אל אף שמצבי הכלכלי איננו שפיר ומזהיר גמרתי אומר בלבי לסייע לה בכל היכולת,  במוצאי שבת פגשתי בו והפקדתי בידו הוראת קבע ובכך נפרדו דרכנו.

באותם ימים הייתי עסוק עד מעל הראש בחלוקת ערכות מצות לאלפי חברי קיבוצים אתם אני עומד בקשר במהלך השנה, וכבר ביום ראשון באשמורת הבוקר עשיתי את דרכי לקיבוצי ציר חיפה ועמק חדרה. לקראת ערב לאחר יום עמוס וגדוש פניתי לקיבוץ האחרון ברשימה   - 'מעגן מיכאל'. החניתי את רכבי בחניון ובהכירי את הקיבוץ על בוריו פניתי בין שביליו החשוכים לבתים אליהם הייתי צריך להגיע.  לאחר שסיימתי את החלוקה פניתי לצאת את הקיבוץ. לפליאתי, בעודי פוסע לאיטי שמתי לב שמאחד השבילים צץ לפתע הלם צעיר ותר אחרי במבטו.

כשהסתובבתי אליו ראיתי שבדעתו לפתוח איתי בשיחה, אני לתומי חשבתי בתחילה שהוא רוצה לקבל ממני מידע הנוגע לקיבוץ והקדמתי שאני אינני מתגורר פה ועל כן אני לא כתובת למידע אודות המקום. הלה חייך למשמע דברי והנהן בראשו כמו אומר לא חידשת לי כלום. בשפה אנגלית במבטא אירופי כבד שהסגיר את מוצאו החל מנסה לבקש משהו אך לא מצא את המילים המתאימות. לפתע משום מקום ובעקבות הרצאתו של הרב ירון עמית זה מכבר, שאלתי אותו בהססנות מה, אם כוונתו היא לערוך ברית מילה.

למשמע דברי פניו אורו והוא הנהן בראשו לאות הן. אני התפעלתי מההשגחה הפרטית המדהימה, שהנה יום בלבד לאחר שאני מחליט לסייע לארגון 'ברית יוסף יצחק' אני זוכה במצווה שכזאת, מה עוד שבכל השנים הרבות שאני פועל ב'קיבוצים' לא זכיתי שתבוא לידי כזאת מצווה, והלה התפעל עוד יותר מהיכן ידעתי לקלוע כל כך בברור לכוונתו.

הבחור התלווה אלי למכונית, שוחחתי איתו מעט על מעשיו בארץ ועל יהדותו, ולמדתי ששמו יעקב מרוויצה יהודי ממוצא יגוסלבי שלנוכח המצב הקשה בארץ ישראל החליט לנטוש את חיי השמנת במדינתו לבוא בגפו ולסייע בכל המצטרך. התרשמתי עמוק מאותו בחור שהוסיף וסיפר שעמד כצוק איתן מול הפצרותיהם החוזרות ונשנות של בני משפחתו שחששו לגורלו. כעת גמר אומר בליבו לעשות צעד נוסף והחליט למול את עצמו.

יצרתי איפא קשר עם הרב ירון עמית, זה ביקש ממני להשיג עבורו תעודת לידה ועוד פרטים שיוכלו לזהות את יהדותו. בין הדברים המזהים אמר הצעיר שבן רבה של יגוסלבי'ה למשפחתו שוררת ידידות עמוקה, וכשהעליתי זאת בפני הרב ירון עמית נפעם מהצירוף מקרים המדהים משום שרק הבוקר שוחח ארוכות עם רבה הראשי של יגוסלביה. דבר שלא קורה בכל יום.

אני המשכתי בנסיעתי ומפאת הטרדות הרבות של אותם ימים נשכח ממני כל העניין. בשבת שבאה לאחר מכן, שבת הגדול, השתתפתי בהתוועדות גדולה שנערכה בבית כנסת בקרית חב"ד. ובעיצומה של ההתוועדות נזכרתי בהשגחה הפרטית לה הייתי עד בתחילת שבוע וגוללתי זאת בפני הנוכחים.

הפליאה היית רבתי וכשסיימתי לספר את סיפורי, קם הרב גרשום גלפמאן המשמש כאחראי ארגון 'ברית יוסף יצחק' באזור הצפון והשלים את הסיפור בספרו שהכן ביום שלישי אותו שבוע הוא לקח את אותו בחור מהקיבוץ לירושלים ונערכה לו ברית מילה...

לפני כמה ימים כששמעתי על נפילתו הצטערתי עמוקות ודמעות שליש ניגרו מעיני. מהיכרותי הקצרה עמו למדתי לדעת שאהבתו לארץ ישראל והאומץ להקריב בשביל כך את חייו היו המוטו שהנחה אותו...

יעקב הי"ד נהרג על קידוש ה' כשהוא מהול.