. בנימין ציוני, אחד מהאורחים הרבים שבאו לרבי לחדש תשרי, מספר על התקרבותו לחב"ד, ועל ברכה מופלאה של הרבי מלך-המשיח שליט"א, שהתגשמה לא מכבר.

"אני גר בישוב יהוד, ומתפרנס כצורף בתשמישי-קדושה. לראשונה הכרתי את חב"ד באמצעות שיעור תניא שמוסר הרב דוד שיח' מפעי מהישוב ברקת. ה'תניא', "קנה" אותי מהרגע הראשון."
"אחד מידידי, אדם בשם יפתח סינווני, (נכדו של הגאון המקובל הרב חיים סינווני זצ"ל), היה חשוך בנים מזה שנים רבות. באחד הערבים לפני כשנה וחצי, בא יפתח לביתי ושוחחנו כהרגלנו, שמתי לב שמשהוא אינו כשורה, אולם העדפתי שיחליט לבדו האם לספר לי על כך.
פתאום האיש נשבר והחל לתאר את מנת הסבל והייסורים שעבר עד כה בניסיון להתברך בבנים: "כל הבדיקות והטיפולים שעברתי לא הועילו. הרופאים, כבר הרימו ידיים." ניסתי לעודדו כמיטב יכולתי, אולם ללא הועיל. "מה הטעם לחיי"? הוא שאל שוב ושוב כשדמעות בעיניו. כשנפרדנו, נותרה על לבי אבן כבדה.
ישבתי בביתי מהרהר במצבו של ידידי, לא חש בזמן החולף. מצאתי את עצמי מתניע את הרכב נוהג לאן שיישאוני הגלגלים. השעון, הורה על השעה אחת כשדוממתי את מנוע הרכב. הייתי בחניית בית-הכנסת, בישוב ברקת. באולם בית-הכנסת דלק האור, הרב דוד מעטוף ישב בתוכו וספר בידו."
"מה קרה בנימין?" שאל אותי הרב. "מדוע אינך ישן בשעה זו?" סיפרתי לו... הרב דוד ניגש אל ארון הספרים, הוציא מתוכו את הספר 'אגרות קודש' של הרבי שליט"א, ויחדיו התיישבנו לכתוב..."
הכרזנו את הכרזת הקודש "יחי אדוננו" ופתחנו את הספר. עיני רצו על המילים. המכתב דבר אודות עניני חינוך.
אני מתבייש לספר, אבל זה מה שאמרתי לרב מעטוף: "מה, אנחנו הולכים לפתוח בית-ספר"? המשכנו למכתב שבעמוד השני וכך היה כתוב בו: "הנה פונים אלי שניים מידידיו, של נכדו של... זכר צדיק וקדוש יסוד עולם, בעניין פריה ורבייה..."
"רעד חלף בגופי, מטבע הלשון: 'חרטה עמוקה', דל מלתאר את שהרגשתי בעקבות דבריי הקודמים. בהמשך כתב הרבי אודות יציאת מצרים ובסיום נכתב כך: "הנה עוד השנה, ישב נכדו של... זכר צדיק וקדוש יסוד עולם, ויקדש את חג הפסח ובנו..."
"כמובן,את חג הפסח האחרון חגג יפתח סינווני עם בנו הרך ..."
בנימין שעוסק בצורפות, החל לאחרונה לעבוד על פרויקט מיוחד: תמונות של הרבי שליט"א מלך המשיח על תליונים גביעים ועוד, התמונות נעשות בהדרכת רבנים, באופן המותר על פי ההלכה .