חזרה לכותרות

מי רוצה תפילין במתנה?
"מידי יום הייתי עומד בשעה עשר, עדיין ללא תפילין. חושב לעצמי כבר הגעתי ל-770, המניין של הרב'ה מתחיל, ואין לי תפילין להתפלל..." "כשהגעתי ל-770 היו לי תפילין קטנות בנוסח ספרד, אולם אני קבלתי על עצמי להניח תפילין מהודרות כמנהג חב"ד, "ארבע על ארבע". מידי בוקר נאלצתי להתרוצץ בחיפוש אחר תפילין לפני השעה עשר – שעת המנין של הרבי מה"מ שליט"א – ולא פעם מצאתי את עצמי מביט בצער במחוגי השעון נוכח לראות שוב כי ... פספתי את המניין. כך סיפר אמש שלמה אוחיון בהתוועדות השבועית של תלמידי ה'קבוצה' (בוגרי ישיבת צפת), המתקיימת מידי יום רביעי. ניסתי לאסוף כסף בבתי נדיבים אולם העניין התקדם באיטיות. באחד הימים חשתי כי איני יכול להשלים עם המצב, כתבתי לרבי ב'אגרות הקדש' ובקשתי ברכה. בעמודים בהם נפתח הספר היו שלושה מכתבים, שלושתם דברו בעניין התפילין... הבנתי שזהו היום המתאים לגייס את הכסף לקניית התפילין. בהשגחה פרטית שמעתי שבאותו היום מתקיים באחד ממלונות ניו יורק "כינוס לגבירים". הזדרזתי לעלות לרכבת והגעתי למקום. עמדתי בפתח בית במלון תוהה, מה עלי לעשות? האם ייצא משהוא מכל הטרחה הזו? פתאום צדו עיני איש צעיר שזה עתה יצא את הדלת, נגשתי אליו בחשש מושיט את ידי לשלום והופתעתי מהחמימות הרבה שבה קיבל אותי האיש. הוא שאל לשלומי, ובתגובה ספרתי לו את את הבעיה שיש לי בהשגת תפילין, (אני רוצה לציין שלפני כן כשאספתי כסף בבתים והסכום אליו הגעתי היה פחות משלוש מאות דולר). "מה השם שלך?" שאל אותי האיש. אמרתי לו, הוא נתן לי מספר טלפון ואמר: "טוב, אתה יכול לחזור לקראון הייטס תתקשר אלי מחר." למחרת הורה לי האיש לגשת לחנות 'המפיץ', חנות תשמישי קדושה הנמצאת בקראון הייטס, "שם כבר יודעים עליך" הוא אמר. באותו יום יצאתי מהחנות ובידי שני זוגות תפיליןמהודרות, "ארבע על ארבע" ובכתב האר"י ז"ל. "לחיים! לחיים!" סיים שלמה את סיפורו", שיזכה לאושר ולעושר וחיים נצחיים בגאולה האמיתית והשלמה." לא היה בחור שלא ענה: לחיים, לחיים ולברכה!!! ספור נוסף סיפר אחד התמימים מתלמידי הקבוצה: ביום שישי האחרון הגענו למקום ה'מבצעים' מוקדם מהרגיל, נכנסנו לאחת החנויות ונתנו למוכרת נרות שבת קודש. "אני מצטערת," היא אמרה, "עדיין אין לי כסף קטן בקופה." הסברנו לה שזה לא בעיה והיא תוכל לשים צדקה אחר כך בקופה אחרת. פנינו לצאת ופתאום נכנס בעלה של האיש ואיתו נהג הובלות. פנינו אל הנהג והתברר שהוא יהודי מיוצאי רוסיה, על תפילין הוא לא שמע וודאי שלא הניח, אבל לאחר שכנוע קצר הסכים האיש להניח ת לאחר שסיים את הכרזת ה'יחי', אמרתי לו: "אתה חייב לזכור את היום הזה, זהו בעצם יום הבר-מצוה שלך". יצאנו בריקוד סוער כשבעל החנות מצטרף אלינו. פתאום אומרת לנו בעלת החנות "עכשיו אני מבינה למה באתם היום מוקדם." כשנפרדנו מהאיש הבחנתי כי מעניו הבורקות זורמות בשטף דמעות התרגשות. אכן 'לב ישראל חי...' "מידי יום הייתי עומד בשעה עשר, עדיין ללא תפילין. חושב לעצמי כבר הגעתי ל-770, המניין של הרב'ה מתחיל, ואין לי תפילין להתפלל..." "כשהגעתי ל-770 היו לי תפילין קטנות בנוסח ספרד, אולם אני קבלתי על עצמי להניח תפילין מהודרות כמנהג חב"ד, "ארבע על ארבע". מידי בוקר נאלצתי להתרוצץ בחיפוש אחר תפילין לפני השעה עשר – שעת המנין של הרבי מה"מ שליט"א – ולא פעם מצאתי את עצמי מביט בצער במחוגי השעון נוכח לראות שוב כי ... פספתי את המניין. כך סיפר אמש שלמה אוחיון בהתוועדות השבועית של תלמידי ה'קבוצה' (בוגרי ישיבת צפת), המתקיימת מידי יום רביעי. ניסתי לאסוף כסף בבתי נדיבים אולם העניין התקדם באיטיות. באחד הימים חשתי כי איני יכול להשלים עם המצב, כתבתי לרבי ב'אגרות הקדש' ובקשתי ברכה. בעמודים בהם נפתח הספר היו שלושה מכתבים, שלושתם דברו בעניין התפילין... הבנתי שזהו היום המתאים לגייס את הכסף לקניית התפילין. בהשגחה פרטית שמעתי שבאותו היום מתקיים באחד ממלונות ניו יורק "כינוס לגבירים". הזדרזתי לעלות לרכבת והגעתי למקום. עמדתי בפתח בית במלון תוהה, מה עלי לעשות? האם ייצא משהוא מכל הטרחה הזו? פתאום צדו עיני איש צעיר שזה עתה יצא את הדלת, נגשתי אליו בחשש מושיט את ידי לשלום והופתעתי מהחמימות הרבה שבה קיבל אותי האיש. הוא שאל לשלומי, ובתגובה ספרתי לו את את הבעיה שיש לי בהשגת תפילין, (אני רוצה לציין שלפני כן כשאספתי כסף בבתים והסכום אליו הגעתי היה פחות משלוש מאות דולר). "מה השם שלך?" שאל אותי האיש. אמרתי לו, הוא נתן לי מספר טלפון ואמר: "טוב, אתה יכול לחזור לקראון הייטס תתקשר אלי מחר." למחרת הורה לי האיש לגשת לחנות 'המפיץ', חנות תשמישי קדושה הנמצאת בקראון הייטס, "שם כבר יודעים עליך" הוא אמר. באותו יום יצאתי מהחנות ובידי שני זוגות תפיליןמהודרות, "ארבע על ארבע" ובכתב האר"י ז"ל. "לחיים! לחיים!" סיים שלמה את סיפורו", שיזכה לאושר ולעושר וחיים נצחיים בגאולה האמיתית והשלמה." לא היה בחור שלא ענה: לחיים, לחיים ולברכה!!! ספור נוסף סיפר אחד התמימים מתלמידי הקבוצה: ביום שישי האחרון הגענו למקום ה'מבצעים' מוקדם מהרגיל, נכנסנו לאחת החנויות ונתנו למוכרת נרות שבת קודש. "אני מצטערת," היא אמרה, "עדיין אין לי כסף קטן בקופה." הסברנו לה שזה לא בעיה והיא תוכל לשים צדקה אחר כך בקופה אחרת. פנינו לצאת ופתאום נכנס בעלה של האיש ואיתו נהג הובלות. פנינו אל הנהג והתברר שהוא יהודי מיוצאי רוסיה, על תפילין הוא לא שמע וודאי שלא הניח, אבל לאחר שכנוע קצר הסכים האיש להניח ת לאחר שסיים את הכרזת ה'יחי', אמרתי לו: "אתה חייב לזכור את היום הזה, זהו בעצם יום הבר-מצוה שלך". יצאנו בריקוד סוער כשבעל החנות מצטרף אלינו. פתאום אומרת לנו בעלת החנות "עכשיו אני מבינה למה באתם היום מוקדם." כשנפרדנו מהאיש הבחנתי כי מעניו הבורקות זורמות בשטף דמעות התרגשות. אכן 'לב ישראל חי...'

חזרה לכותרות