אמש התקיים 'סיום' על הלכות שקלים ברמב"ם, והתוועדות חסידים. ר' מנחם גערליצקי פתח בקריאת ה'היום יום', ואת הסיום עצמו עשה הרב בערל ליפסקר. ב'סיום' דיבר הרב יקותיאל שי' ראפ, בעמח"ס תקוות מנחם על הרמב"ם שקישר כהרגלו את ההלכות שקלים שסיימו ואת הלכות קידוש החודש אותם החלו עם זמן העכשוי. כמו כן התקיימה כמידי יום שני, התוועדות בצדו המזרחי של-770. בהתוועדות סיפר הת' תומר  בן-שבת נס שקרה בעת שרותו הצבאי בדרום בלבנון.

שירתתי במוצב כרכום שבדרום לבנון, במוצב הכרתי יהודי "קיבוצניק" ובמשך הזמן התפתחו בינינו שיחות ארוכות על אמונה ועוד. אחת משיחותנו נסבה עלהניסים:"היום יש ניסים?" הוא אמר, "אתה רוצה להגיד לי שיכול ליפול עלי טיל ואני אשאר בחיים?"

באחד הלילות הייתי מוצב בתורנות שמירה לשעה 2:15. משום מה, למרות עייפותי קמתי בשתייים והלכתי אל עמדת השמירה.

כעבור מספר דקות... מודיעים לי על 'כוננות ספיגה' כלומר צפויה מתקפה של המחבלים, נכנסתי לבונקר וציפיתי לבומים. כעבור דקה זה הגיע, השריקה הייתה קרובה מתמיד, הבונקר רעד כולו והבנתי שהמחבלים הצליחו להתביית על המוצב. במקרים בהם מצליחים המחבלים 'לנעול את הכוונת' על מוצב, נמשכת המתקפה זמן רב. ואכן ה'בום' השני לא איחר להגיע, הכל רעד סביבי ראיתי רסיסים מתעופפים לכל עבר וצבטתי את עצמי כדי להשתכנע שאני עדיין חי... הטיל השלישי נחת בדיוק על דרך הגישה אל עמדת השמירה, השעה הייתה 2:15... חלל הבונקר התמלא בעשן, הרגשתי מחנק נוראי ויצאתי החוצה. מתעלם ממתקפת הטילים.

השניות חלפו, שקט שרר בזירה, המיתקפה הסתיימה!

כשחברי הגיעו, הם לאא ידעו אם ימצאו אותי חי ח"ו, כשגילו שיצאתי בשלום היו כולם המומים, אבל יותר מכל השפיע הדבר על היהודי הקיבוצניק...