הרב אנטיזדה

לפני כמה חודשים הגיעה אליי אישה, בשנות האמצע לחייה. לדבריה, הצליחה לפני כשנתיים לצאת את גבולות איראן, אך בעלה עדיין נותר שם, ומאז ניתק הקשר ביניהם והיא מתקשה לברר על מצבו. מצבה הנפשי בעקבות כך היה ירוד מאוד. כשדמעות רבות ניגרו מעיניה, סיפרה שהיא שמעה מחברתה שבאמצעותי אנשים כותבים לרבי מלך המשיח שליט"א ורואים ניסים גלויים. על כן ברצונה לכתוב לרבי ולבקש את ברכתו. במשך דקות מספר, הסברתי לה את המעלה הנשגבה בכתיבה לרבי והיא הסכימה לקבל על עצמה כמה החלטות טובות. לאחר שבעזרתי ניסחה מכתב ארוך בו פרטה את מצבה העגום, הכניסה זאת לאחד מספרי ה'אגרות קודש'. במכתב שנפתח, עונה הרבי לאישה שכתבה בעניין פירוד מבעלה והרבי מברך אותה שיבוא השלום והשלווה בביתם. בסיום כותב הרבי שתוך שלושים יום יזכו לשמוע בשורות טובות. 

הבטחתי לה שאם היא תקיים את החלטותיה הטובות, הרי אני סמוך ובטוח שברכתו של הרבי מלך המשיח תתקיים במלואה ובעלה יצא את הגבול תוך שלושים יום. לאותה אישה הייתה אמונה איתנה ומוצקה בברכת הרבי ונראה היה שהצלחתי לנסוך בה תקווה. היה זה ניסיון קשה, שכנותיה וחברותיה בזו לה על אמונתה העיקשת והיא הייתה צריכה לעמוד כצוק איתן ולא להישבר.

חלפו שלושה שבועות והלא יאומן קרה. הבעל, בניגוד לכל חוקי הטבע, הצליח בעורמה לצאת את גבולות איראן, לעלות לארץ הקודש ולהתאחד אם בני משפחתו. נקל לשער את שמחתה של המשפחה ועל ה'קידוש ה'' הגדול שסיפור זה הביא בקרב שכנותיה ומכריה.

הרב אנטיזדה מסיים את סיפורו המופלא, בכך שעתה ילדי המשפחה מתחנכים בחינוך על טהרת הקודש במוסדות חב"ד בנתניה והמשפחה כולה בתהליכים מתקדמים של חזרה בתשובה.

מספר הרב משה אקסלרוד- עתלית

בשנת תשל"ו אירע פיגוע קשה ואכזרי בכביש החוף. באותו פיגוע קיפדו את חייהם עשרות יהודים הי"ד, בין ההרוגים והפצועים היו שלושה ממשפחת אויכמן, משפחה מכובדת ובעלת אמצעים מהעיירה עתלית. האם והבת הגדולה נהרגו והאב נפצע אנושות. לאחר שבועות ארוכים שהיה מחוסר הכרה ומחובר למכשירי הנשמה, הצליח האב, יוסי אויכמן, להתרומם קמעה מבוץ הכאב והשכול ונישא בשנית. חלפו מספר שנים ולדאבון הלב עדיין לא זכה הזוג להיפקד בפרי בטן. ייסוריו של אבי המשפחה, שידע כאב מה הוא, היה קשה מנשוא.

בשנת תנש"א ביקר יוסי ביקור עסקים חטוף בניו יורק. ראש המועצה דאז, ביקש ממני לסדר שיוכל לעבור לפני הרבי ולבקש את ברכתו, מבלי שיצטרך לעמוד בתור שעות ארוכות בשמש הקופחת. טלפנתי, אפוא, אל הרב יקותיאל מנחם שי' ראפ שפגש את יוסי והצליח לסדר לו לעבור לפני הרבי מבלי שיצטרך להמתין שעות. כשעבר לפני הרבי בירך אותו הרבי שיזכה לבנים.

ברכתו של הרבי מלך המשיח אכן התקיימה במלואה ולאחר שנה בלבד חבקו הזוג המאושר בת. התרגשותם הייתה גדולה וכבר למחרת פורסם הסיפור בכל ערוצי התקשורות והעיתונות בארץ ומחוצה לה וגרם לקידוש ה' בקנה מידה נרחב. מאז, מסיים הרב אקסלורד את סיפורו, הפך יוסי שהינו בעל אמצעים, לתורם קבוע לפעילות בית חב"ד.

מספר הרב שחר שליח הרבי ומנכ"ל המוסדות ברחובות

לפני כמה ימים צלצל אלי בחור צעיר, שהציג את עצמו כתושב העירה בנימינה שבצפון הארץ ותלמיד בית ספר לקולנע. לדבריו בימים אלו הוא עורך סרט תיעודי ארוך וממצא על כל הנושא של כתיבה לרבי מלך המשיח שליט"א באמצעות ה'אגרות קודש' והוא היה רוצה לפגוש אותי ולראיין אותי על כך. שאלתי אותו איך הוא ידע להגיע אלי והוא ענה שהתקשר לצא"ח בכפר חב"ד, הציג להם את בקשתו ומשם הפנו אותו אלי.

קבענו להיפגש יומיים אחרי ומסתבר שהבחורצ'יק הזה מסייע רבות לשליח הרבי מה"מ בבנימינה. לפני שפתחנו בשיחה הצעתי שנכתוב על כך לרבי. הוא התיישב וכתב על עבודתו וביקש ברכה והצלחה.   במכתב שנפתח עונה הרבי מלך המשיח לאחד מאנ"ש ששאל על אופן עריכת התוועדות י"ט כסלו בביתו והרבי כותב שישתדל להביא להתוועדות כמה שיותר אנשים מחוץ לחב"ד, ולא יחסוך מזה מאמץ ואל יבוש מפני אלו שמלעגים עליו. הבחור ראה את המכתב ונדהם, בהתרגשות רבה הוא החל לספר שאכן הוא נוהג לשכנע את חבריו להגיע לשיעורים ולהתוועדויות שנערכות מפעם לפעם בבית חב"ד ולא פעם אירע שכמה מהם לעגו לו על כך. "עתה" – מסיים הרב שחר את סיפורו – "היה לאותו בחור גם סיפור אישי מה'אגרות קודש'.

 מספר הרב אהרון שעתאל שליח הרבי מה"מ לתל-מונד

ראש המעוצה הנוכחי ביקר בעבר אצל הרבי מלך המשיח שליט"א וזכה אף לקבל את ברכתו הקדושה עבור כמה מענייניו האישיים. בעבר, זכה אף להגיש לרבי את מפתח העיר בתוספת חתימתם של כל חברי המועצה שמזמינים את הרבי מה"מ לבקר ביישוב.

במערכת הבחירות שנערכה לאחרונה ביישוב, מצבו של ראש המעוצה בסקרים היה ירוד מאוד. כששמעתי על כך,  מסרתי לבנו ולכמה מאנשיו הקרובים להעביר לו בקשה בשמי שיכתוב - כפי שנהג בעבר - לרבי ויבקש ברכה.
לאחר כמה ימים פגשתי אותו ברחובה של עיר, מצבו היה מאפרור ביותר והוא היה לחוץ מאוד. למשמע עצתי התפתל ופקפק באפשרות גם כיום לכתוב לרבי מלך המשיח ולקבל את ברכתו.

דיברתי איתו במשך זמן ממושך והסברתי לו בבהירות את ההתקשרות העכשווית לרבי מה"מ שליט"א שנעשית באמצעות האגרות קודש, אך הוא בדרכו.
זמן מה לאחר מכן, בערב שמחת תורה קיבלתי ממנו טלפון בהול, הוא אמר לי: "אהרון אני רוצה לכתוב לרבי". ביקשתי ממנו להגיע לבית הכנסת בעוד שעתיים כשאסיים את השיעור.  

לאחר שעתיים הגיע בנו הבכור, סטודנט, בחור משכיל מאוד. הסברתי לו איזה פעולות יש לנקוט בטרם כותבים לרבי והוחלט, בשיחה טלפונית בינו לבין אביו, שמכיוון שקניתי לו בעבר תפילין בכדי שיניחם ואין הוא מקפיד להניחם מדי בוקר, יקבל על עצמו החלטה טובה לא לפספס אף יום מבלי להניח תפילין.

הוא קיבל על עצמו את ההחלטה והתיישבנו לכתוב. במכתב התשובה כותב הרבי ברכה לאחד מראשי הישיבה על מניו החדש. הבן קרא את התשובה והתרגש מאוד, בשמחה מופגנת התקשר לאביו ובישר לו על תשובתו של הרבי שהייתה ברורה להפליא.

בימים הבאים, מצבו של ראש העיר הוסיף להיות קשה וכל הסוקרים צפו לו הפסד צורם. אין ספק שזהו היה ניסיון קשה עבורנו. מצד אחד הרבי אומר דברים ברורים ומאידך כולם צופים לו נפילה.

בערב יום הבחירות, כשהתבררו והתלבנו הדברים ונספרו כל הקלפיות ביישוב, נודע אכן שהיה מאבק צמוד בינו לבין המתחרים, אך הוא ניצח. התוצאות הדהימו את בני היישוב ובמיוחד את עורכי המדגמים והסקרים שניבאו לו הפסד גדול. במסיבת הניצחון סיפר ראש המועצה על התשובה המופלאה שקיבל באמצעות ה'אגרות קודש', ברכה שבזכותה נבחר לקדנציה נוספת.

הרב וולפא – קריית גת

לפני כמה שנים סיפר לי רבה של היישוב קוממיות, שפעם אחת הגיע אליו יהודי חסיד סאטמער ואמר לו "אתה מדבר כעת עם יהודי שראה רוח הקודש". כשהוא התעניין אצלו מדוע, הוא החל מספר: לפני כמה שנים ערכתי ביקור אצל כמה מבני  משפחתי המתגוררים בשכונת וויליאמסבורג שבניו- יורק. שם, ניסו בני המשפחה לשכנע אותי שהיות ואני כבר נמצא כאן, שאגש לביקור אצל הרבי מליובאוויטש. בתחילה סירבתי בנימוס, שאני אינני מתלהב מביקור אצל אדמו"רים, מה עוד שחבל על הביטול תורה שייגרם בעקבות כך. הם, עמדו על כך שאסע ולאחרי שכנועים רבים מצידם, החלטתי לנסוע ולראות בעיני על מה הם מדברים. היה זה בהושענא רבה, כשמצאתי את עצמי עומד על מפתן הדלת האחורית של 770. לעיני התגלתה תמונה, שהייתה מוזרה לי: הרבי ישב אי-שם בסוף בעוד האולם הגדול מלא עד אפס מקום באברכים ובחורים ששמחה אמיתית ניכרת על פניהם.

למחרת, כשנכנסתי ל770 ראיתי את הקהל נדחק ומפלס דרך לכמה עשרות אנשים העוברים על יד הרבי. כשאני תמהה על כך, שאלתי את אחד החסידים שעמד על ידי לפשר העניין. הלה ענה לי שאלו הם  כהנים והרבי מברך כל אחד מהם  ב"ישר כוח כהן". גמרתי אומר בלבי שוודאי הרבי לא מכירני ואוכל לעבור לפניו יחד עם הכוהנים וכך אזכה גם לברכה. כך הצטרפתי לשורת הכוהנים, כשכל אחד שעבר לפני הרבי זכה לברכה. באורח פלא כשאני עברתי, הרבי שתק. ומהאיש שבא אחרי חזר הרבי שוב לברך.

הרב כהנא רמת אביב

לפני כשלוש שנים החלטנו לבנות מקווה טהרה ברמת אביב. סיפור ההקמה לווה בניסים גלויים רבים. בין השאר כתב הרבי, כששאלנו אל אופי בניית המקווה, "שיהיה בנין מקווה יפה" ואכן השקענו בבניה כסף רב. עתה אפשר לומר שזוהי אחת המקוואות הכי יפות בעולם.

ברמת אביב, בשביל לבנות מקווה אי אפשר לקנות שטח אלא רק להשכיר. באחד הימים, בעיצומם של חיפושים אחר מקום נאות, נפער לפתע חור בקומה בה נמצאת הישיבה וגילנו שבקומה התחתונה ישנו אולם גדול ורחב ידיים. שמחנו מאד ומיד התחלנו בפעולות בניה, כשאנחנו מתייעצים בכל שלב אם הרב מרדכי שמואל אשכנזי רבה של כפר חב"ד. המדהים הוא, שהמקום התאים בדיוק עבור בניית מקווה. בתחילה היה חסר שם רק עשר סנטימטר ולאחר שגירדנו את המרצפות המקום התאים במדויק.

מופת מדהים אירע באותה שנה. אז, יו"ד שבט יצא בשבת ובישיבה נערכה התוועדות רבתי. באותה התוועדות השתתף גם יועצו של הרב ירוסלבסקי לענייני מקוואות, הרב בועז לרנר. בהתוועדות דיברנו על כך שכבר אמצע חודש שבט ועדיין לא ירד מספיק גשם בכדי למלא את אוצר מי הגשמים. אחר הצהרים כשסימנו להתפלל תפילת מנחה ביקשנו מהרבי מלך המשיח שליט"א ברכה באמצעות ה'אגרות קודש'. כשקראנו בצוותא את התשובה עמדנו כמה רגעים פעורי פה ונדהמים לנוכח התשובה הברורה. הרבי כותב במכתב שהאחריות לאי ירידת גשמים באזור כולו היא עלינו. נבהלנו, דקות ארוכות ניסנו להבין למה הרבי מלך המשיח מתכוון בדבריו, הרי זהו אחד המקוואות  הכי יפות והכי מושקעות שיש בעולם. לא חסכנו אף מאמץ, גדול ככול שיהיה בבנייתו, הייתכן שיש משהוא שמעכב.

לא איבדנו זמן יקר ויצאנו כולנו לגג המבנה שם עוברים מימי גשמים. ואכן לאחר  מספר דקות בהם סקרנו כל חריץ ופינה נפעמנו, על המסלול בו עוברים מי הגשמים היה מונח מסמר חלוד מה שפוסל את המים שצריכים להיות טהורים ונקיים, נוסף על כך היה שם סולם שהיה מונח בצורה כזאת שראשו נוגע בתעלת המים. הרב לרנר מיהר והזיז בשנוי את שתי הדברים המעכבים. עדיין לא הספקנו  לרדת מן הגג כשלפתע החלה לנשב רוח חזקה וגשם עז ניתח ארצה, כובעו של הרב לרנר עף כתוצאה מהרוח החזקה וכל הבחורים שחזו בהשתלשלות הדברים נדהמו מהמופת.

עוד בעניין המקווה מוסיף הרב כהנא לספר: באחד מימי שישי ארגנו תנועת 'עם חופשי' בראשותו של יוסף פריצקי, הפגנה מול המקווה. הללו פחדו שבנייתו של בית טבילה בשכונה ישרש את אחיזתנו במקום. באותו יום הם פרסמו מודעות רבות בקמפוס של האוניברסיטה, אך למגנת לבם של המארגנים איש לא הגיע והם נאלצו לדחות זאת לשבוע שלאחריו. שבוע לאחר מכן הם הביאו אוטובוס שלם של עולים חדשים, הביאו להם שלטי מחאה ותמורת סכום כסף הוצרכו לעמוד שם יום שלם. אחד ממקורבי הישיבה יצא כביכול להפגין אתם ולאחר שעה הודיע להם חגיגית שכולם עולים למעלה - לבנין הישיבה - לארוחת צהרים. כששמעו זאת מיהרו לעלות ועד מהרה הפכה הסעודה להתוועדות חסידית מלאת תוכן יהודי שורשי שבסופה הניחו כולם תפילין. כמה שעות לאחר מכן, כשהגיעו פריצקי ואנשיו, חשכו עיניהם.

אפיזודה מעניינת נוספת: לישיבה ברמת אביב מגיעים בחורים רבים שמתקרבים ליהדות מכל רחבי תבל. באחד הפעמים היה זה תרמילאי ישראלי שבמשך זמן ממושך טייל עם חברתו באחת ממדינות המזרח. לאחר זמן זכה להכיר את אחד מבתי חב"ד באותה מדינה ולאחר כמה ביקורים נקשר למקום והפך להיות שותף קבוע בשיעורים ובתפילות המתקיימות בבית חב"ד. חברתו, שהיה בה רצון עז ובלתי מתפשר להמשיך בטיול, לא אהבה את הרעיון ובאחת ההזדמנויות פנתה אליו והותירה בידו שתי ברירות: או להמשיך עימה בטיול או שהם נפרדים והיא ממשיכה בטיול לבדה. התקרבותו ליהדות ולתורת החסידות הייתה חזקה והוא החליט שהוא נשאר ויהי מה. לאחר תקופה בבית חב"ד החליט שהוא בשל דיו בשביל לחזור בתשובה וכך הגיע לישיבה ברמת אביב. בישיבה הפך לתלמיד מן המניין ועד מהרה השתלב במסלול הלימוד והפך לחסיד חב"ד לכל דבר. לאחר תקופה ממושכת של לימוד בישיבה הגיע לפרקו וחיפשנו עבורו שידוך הולם. באחד הימים הציעו לו להיפגש עם צעירה ממכון אלטע בצפת. כשהגיע לפגישה נדהם לגלות שזוהי חברתו לשעבר...

מסתבר שהיא המשיכה בטיולה בכמה ממדינות המזרח ובאחת המדינות השתתפה בכמה שיעורים שערך שם בית חב"ד והחליטה שהיא חוזרת בתשובה, לאחר זמן קצר הגיעה ללמוד במכון אלטע וכך נפגשו.  

הרב יגאל כספי – מעלות

בשנת תשנ"ב, בכ"ו מרחשוון, זכיתי לעבור לפני הרבי מלך המשיח שליט"א בחלוקת דולרים ולקבל דולר לברכה ולצדקה. אך מה רב היה הצער כשכמה ימים לאחר מכן, שילמתי בטעות אם הדולר הזה לאחד החנויות וכשגילתי את הטעות כבר לא היה למי לפנות והיכן לחפש. השנה בכינוס השלוחים אירע דבר פלא, כשקיבלתי כשאר השלוחים אחזר כספי בסך שלושים ושש דולר, ראיתי על אחד הדולרים כיתוב בעברית. כשקראתי את הנכתב נדהמתי, היה זה כתב ידי והדולר היה אותו דולר שאיבדתי. נקל לשאר את השמחה שאחזה בי באותם רגעים כשהדולר הושב לי.

הרב קלי

לאחרונה ערכנו שיפוצים בבית ולצורך כך עבדו אצלנו מדי יום מספר פועלים ערביים, ביניהם היה אחד שתפקידו היה צבעי. באחד מן הימים בא אליי הביתה אחד השכנים בשביל לכתוב לרבי ב'אגרות קודש'. הערבי, שראה את ההתרגשות על פניו של השכן למראה התשובה, שאל לפשר הדבר והסברתי לו בטוב טעם על כל הנושא של בקשת ברכה מצדיק וסיפרתי לו על הנסים שמתחוללים בזכות התקשורת הזו. הלה מאוד התלהב מהרעיון ושאל אם גם הוא יוכל לכתוב. עניתי לו שהוא יכול, אבל שייקח על עצמו איזו שהיא החלטה טובה. היות והוא כבר קיבל על עצמו לקיים שבע מצוות בני נח, שההחלטה הטובה שלו תהיה לפרסם אצל ידידיו ומכריו בכפר על כך.

הוא הסכים לדבר, נטל דף ועט, כתב מכתב והכנסנו את מכתבו לתוך אחד מכרכי האגרות קודש שהיו אצלי בבית. במכתב שנפתח, קיבל ברכה להצלחה וברכות לרוב. בסיום, כותב הרבי מלך המשיח שליט"א על עניין הזקן בראי תורת החסידות וכמה גדולה מעלת גידולו. הערבי לקח את העניינים ברצינות רבה ומאותו יום החל לגדל זקן. [אגב – ראיתי בספר שהוציאו לאור עכשיו, מתוך כתבי יד ישנים מהרב יהונתן שטייף, שהרב גרליק הביא לרבי לפני כמה שנים. שם הוא כותב שהגוי צריך לגדל זקן ומכמה סיבות: א. בגלל העניין של "לא ילבש גבר שמלת אישה" שחל גם על הגוי. ב. משום שעל ידי גידול הזקן ירחיק עצמו מעובדי עבודה זרה, שהנזירים מגלחים את שיער ראשם וזקנם.]

לאחר כמה ימים פגשתי את הערבי (מעוטר בזקן) בתחנת אוטובוס בדרך לחיפה, הוא סיפר לי שמאז שהוא כתב לרבי המזל מאיר לו פנים, "אין כמו הרבי שלכם" הוא אמר והמשיך להסביר: עוד באותו ערב שהייתי אצלך וכתבתי לרבי אני מקבל לביתי מקבל טלפון מאדם שהיה חייב לי סכום כסף גדול מאד וכבר התייאשתי מזמן מלקבל אותו, והנה הוא אומר לי 'בא תיקח את הכסף, אני מצטער על הזמן הרב שחלף'. כמו כן, חלפה שעה בלבד כשהתקשרה אליי אדריכלית מחיפה, שכבר זמן ממושך מאד לא הציעה לי עבודות, ומציעה לקבל על עצמי פרוייקט רציני בכרמל. בכלל, מאותו יום, בכל מה שאני עושה יש לי ברכה. התפעלותו מברכותיו הקדושות של הרבי לא ידעו גבול ובאותה הזדמנות רצה גם לשמוע מה העניין של גידול הזקן. האוטובוס איחר להגיע והסברתי לו בארוכה את מעלת הזקן שהוא י"ג מידות הרחמים ועל כך שזהו אור שהקב"ה משפיע עלינו. אך, לעומת זאת, השערות שבראש הם 'מותרי מוחין' ויצר הרע.

בקרבת מקום עמד בחור קיבוצניק מכפר מסריק, (כפר על יד העיר עכו)ששערות ראשו ארוכות ומגיעות עד לאחר כתפיו. הוא עמד והקשיב כל העת לשיחתנו, כשהסברתי לערבי מדוע אנחנו גוזזים את השערות שבראש הוא התערב לפתע והפטיר לעברנו שהוא יודע טוב מאוד שהשיער זה יצר הרע, "כבר תקופה ארוכה שאני חושב לגזוז את שערותיי"  אמר והסביר שלא בגלל זה הוא גוזר אותם, אלא שבשבוע שלאחרי הוא צריך לעבור ניתוח מסובך בראש והשיער עלול להפריע לניתוח. ואז הוא פנה אלי ואמר: "איך הערבי הזה קיבל ברכה מהרבי, אני יכול גם?" אמרתי לו: "בשמחה. רק שאתה, ב"ה, יהודי, תצטרך להניח תפילין קודם". הוא ברצון הניח תפילין ובהתרגשות ישב לכתוב מכתב לרבי מלך המשיח שליט"א. במכתב הוא גולל את כל סיפור חייו ואת הקורות אותו לאחרונה וביקש ברכה עבור הניתוח הקשה שהוא הולך לבצע בראש. הוא מחה דמעה סוררת מעיניו והכריז את הכרזת הקודש "יחי אדוננו". לאחר מכן הכניס את המכתב בין דפי האגרות קודש. במכתב התשובה כותב הרבי לאדם שיש לו מחלה, שאין לו מה להיבהל מחששות הרופאים ושהמצב אינו גרוע כפי שזה נראה. לתדהמתו, הניתוח אכן עבר בקלות ובמהירות למול עיניהם המשתהות של הרופאים ואנשי בית הרפואה שצפו לו תהליך התאוששות ארוך ומייגע.

הרב קורנט – גן יבנה

היה אצלנו בעיר יהודי טוב שיום אחד נפל למשכב ל"ע. בכוחותיו האחרונים הצליח להגיע לבית חב"ד וביקש ממני לעשות "מי שברך" בקריאת התורה למשה בן פייגא. לאחר התפילה כתבתי לרבי ב'אגרות קודש' והתשובה הייתה מיועדת למשה אהרון, בהמשך המכתב היה ברכה ארוכה ומפורטת לבריאות ובשורות טובות. הלכתי לביתו והתעניינתי אצלו לשמו המלא. הוא נדהם ושאל אותי לפשר שאלתי, עניתי שבמכתב כותב הרבי מלך המשיח ברכה עבור משה אהרון. הלה הפליג בזיכרונותיו וכשדמעות מנצנצות בין שמורות עיניו הוא עונה לי בהתרגשות "כן, זהו שמי!". כשכולו רועד סיפר, שכשהיה ילד, הוא זוכר שחבריו ובני משפחתו היו קוראים לו משה אהרון, אך כשעלה לארץ ביקשו ממנו שם אחד והוא אמר משה, בתעודת הזהות נרשם משה. כך שעם הזמן כולם קראו לי משה ונשכח ממני שמי השני. הוא סיים את דבריו כשפרץ דמעות רב שותף את לחייו "איך הרבי יודע את זה?"

תשובת הרבי מלך המשיח עוררה אותו מאוד והוא שאל מה הוא צריך לעשות בכדי שהברכה תשרה עליו. הסברתי לו על המצוות שהוא יכול לקבל על עצמו והוא החליט להניח תפילין. מאז הוא התקרב מאוד ליהדות והייתי מביא כל שבוע לביתו עלון לשבת. כברכת הרבי, מצבו השתפר והתייצב והוא החל לפקוד את בית חב"ד מפעם לפעם. בחג הסוכות, תוך כדי שאני מברך איתו על הלולב, הוא החל לשפוך לפני את רחשי ליבו וסיפר לי כי הוא כבר בן 57 שנים ועדיין אינו מהול...

 בתחילה הוא מאוד פחד מהניתוח, אך עם הזמן ששוחחתי איתו ארוכות על גודל המצווה ומעלתה ביהדות, הסכים.  חיכינו כמה חודשים שיחלים לגמרי ואז עשינו לו ברית מילה. באותה שבת ערכנו מסיבה גדולה לכבודו ושם, לעיני כל באי בית חב"ד, כשכול כולו מרוגש, סיפר את הנס הפרטי שלו.

מוסיף הרב קורנט ומספר: אצל גדעון, (השם המלא שמור במערכת) בן למשפחה מכובדת אצלנו בעיר, גילו הרופאים ביום לא בהיר אחד מחלה מסוכנת בכבד. הטיפול במחלה נמשך זמן רב ועבר בין רופאים יידועי שם. לאחר כל הטיפולים, אפילו טובי הרופאים פכרו ידיהם בייאוש ואמרו שמבחינתם כבר אין יותר מה לעשות. להורים המפוחדים הציעו לנסות טיפול יקר בחו"ל הכולל ניתוח ארוך ומסובך. ההורים, שלא חסכו במאמצים, נשמעו להצעת הרופאים ונסעו איתו לחו"ל. לאחר סדרת ניתוחים וטפולים מסובכת, החל מצבו להשתפר והוא יצא מכלל סכנה. חלפה תקופת התאוששות, הבן וההורים חזרו לארץ עייפים מן המאמץ, מסופקים מן התוצאה. אך למרבה הצער שמחתם לא ארכה זמן רב, תוך כמה חודשים הוא אושפז שנית בבית הרפואה, ביחידה לטיפול נמרץ.

מצבו התדרדר שוב, ההורים היו אובדי עצות ולא ידעו לשית עצות בנפשם,  מצבם הנפשי של ההורים והבן היה לחלוטין לא שפיר. באחד הימים, בתוך כל חוסר האונים המשווע, שמעו ההורים על האפשרות לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א באמצעות ה'אגרות קודש' והחליטו לגשת לבית חב"ד. בבכיות רבות ועצומות הם גוללו את כל הסיפור והוסיפו שהם מיואשים וחסרי אונים כבר מן המצב.

הם כתבו לרבי על מצב בנם והרגשתם וביקשו ברכה. במכתב שנפתח ב'אגרות קודש' דיבר הרבי על חשיבות בדיקת המזוזות והם מיד שלחו את המזוזות לבדיקה. הסברתי להם אודות ספר התורה שנכתב במיוחד עבור ילדי ישראל והצעתי להם לקנות לגדעון אות בספר התורה. הם כמובן קנו אות לזכותו ולתדהמתם כבר למחרת היום, הודיעו הרופאים להורים ההמומים שבנם יצא מכלל סכנה והוא עובר למחלקה רגילה. מעתה ואילך, כל יום שעבר טמן בתוכו שיפור נוסף, עד שלאחר שבועיים ימים המחלה נעלמה כלא הייתה וגדעון חזר לתפקד כאחד האדם. מיותר לציין את השמחה הרבה בה ההורים היו שרויים, שמחה שהתערבבה בהלם של הרופאים, שהגדירו זאת כ'נס רפואי' ולא האמינו למראה עיניהם.

מספר השליח דורון אורן – מדרחוב בן יהודי ירושלים

על מרפסת בית חב"ד מתנוסס בגאון דגל משיח לצד תמונה גדולה ומרהיבה של הרבי שליט"א. באחד הימים, הגיע אחד מפקחי העירייה וטען שהאחראים על הפיקוח העירוני עברו במקום והחליטו שאנו צריכים להוריד את הדגל ואת התמונה. באם זה לא ירד תוך זמן קצוב, אקבל קנס כספי גבוה כפי שמעוגן בחוק. ניסנו להתווכח איתו, אך הוא התנהג כקיר אטום וחזר פעם אחר פעם שאין זאת ההחלטה שלו אלא החלטה מגבוה והוא חייב לבצע אותה. בצער רב הורדנו את הדגל, אך את התמונה החלטנו להשאיר ויהי מה.

בכל יום שישי בבוקר מתקיים בבית חב"ד שיעור בדבר מלכות השבועי, השיעור מקיף את כל שכבות הציבור ומשתתפים בו צעירים לצד מבוגרים ודתיים לצד כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות. באותו שבוע לא הייתי בבית חב"ד והמשתתפים החליטו להעביר את השיעור במערכת הכריזה שמותקנת לעבר הרחוב. כמה דקות לקראת סיום השיחה נכנס לבית חב"ד פקח זעוף וחמור סבר ודרש בתוקף לנתק את הרמקולים. הם עשו כבקשתו ולאחר מכן התפתח דיון עניני בינו לבין משתתפי השיעור והם ביקשו ממנו, שמכיוון שעתה אוחזים בסוף השיחה, שיואיל להשתתף אתם. לאחר דין ודברים הסכים להשתתף בשיעור ובסיומו היה אפשר להבחין בו שהוא אחוז התפעלות. לפני שכולם התפזרו אמר הפקח: אספר לכם משהו. אני זה שנתתי את ההוראה להוריד את הדגל והתמונה. עתה אני חוזר בי ומאשר זאת. כשאגיע למשרד, אדאג שזה יהיה חוקי ואיש לא יוכל לערער על זה בעתיד.

הרב שמואלביץ-  בית שאן

בעשרת ימי תשובה ביקרתי בין בית ספר אחד למשנהו בכדי לערוך עם הילדים כפרות ולהסביר להם מעט על היום הקדוש ביותר, יום הכיפורים. באחד הימים, בעיצומה של הפעילות, התקשר אלי השליח הראשי לתאילנד הרב ווילהלם וסיפר שיש לו בבית חב"ד בחור שנמצא כבר כמה שנים בתאילנד, מקורב מאוד לבית חב"ד ומשתתף קבוע בתפילות ובשיעורים. אותו בחור טס כעת לביקור קצר בארץ והבאתי לו את מספר הטלפון שלך בכדי שתכוון אותו היכן להתפלל ביום הכיפורים וכיצד לנהוג בימים אלו.

לאחר יומיים הוא אכן התקשר וסייעתי לו בכמה עניינים. לסיום הוא ביקש ממני לרכוש עבורו שני עותקים מהספר 'הדרך לחיים של משמעות' שערך הרב ג'יקובסאהן ובזה הסתיימה השיחה. למחרת רכשתי עבורו את הספרים, אך הוא לא התקשר ובאותו יום לא שמעתי ממנו. למחרת בבוקר הגיעו לבית חב"ד שתי נשים צעירות, לערוך פדיון כפרות. כששמעתי שהן מתגוררות בקיבוץ שדה נחום שאלתי אותן האם הן מכירות את אותו בחור. אחת מהן ענתה בחיוב והוסיפה שהיא גיסתו. לתשובתה התלוותה שאלה מהיכן אני מכיר אותו וסיפרתי לה על הספרים שהוא ביקש ממני לרכוש עבורו והם עדיין נמצאים אצלי. כששמעה את הסיבה נזעקה בהתרגשות ובהתלהבות "כן, אחד מהספרים הוא עבורי". עם הזמן, התהדק הקשר שלה ושל חברתה אם בית חב"ד ובעקבות זאת עוד שתי משפחות נכנסו למעגל המקורבים של בית חב"ד.

ביום כיפור, הגיע אותו צעיר אם ארבעה מחבריו - גם הם בני הקיבוצים באזור-  לבית כנסת חב"ד בעיר. ובכלל, נפתח ערוץ הדברות חדש וסמפטי מול אנשי הקיבוץ. "בקיבוצים",בשונה מהערים, - מסביר הרב שמואלביץ - קשה מאוד לחדור ולעשות פעילות ציבורית והנה פה בזכות השותפות ההדדית אם השליח בתאילנד הצלחנו לחדור את מחסום העוינות הזה.

בני נחום, שליח לשלומי אה"ק.

הסיפור החל לפני כ- 10 שנים. לעיר, הגיעו לסייע בשליחות, הרב אליעזר בן שמואל ורעייתו שיחיו. במשך השנה שהם היו, עזרו לנו בפתיחת מספר גנים ובביסוסם. עד שכיום, ברוך ה', הגנים פורחים וישנם עשרות ילדים שלומדים בהם.

במסגרת פעילותו הוא היה יוצא למבצעים ברחבי שלומי ובעיר נהרייה השכנה. בנהרייה הוא הכיר בחור, בעל מסעדה, והתחיל לקרבו לתורה ומצוות. הוא לקח אותו לביקור בגנים ובבית חב"ד בשלומי ועם הזמן החל הבחור להתקרב, עד שבאחד הימים החליט לקנות זוג תפילין ולהניחם בכל יום. אליעזר שמח מהרעיון והחליט לשכנע אותו לקנות תפילין כתב אדמו"ר הזקן. לאחר הסברים קצרים על מעלת סוג הכתיבה הזה הוא נאות לקנות סוג תפילין שכזה ואכן, הקפיד להניחם מדי יום.

לאחר שהבחור החל להגיע בתדירות לשיעורים ונכנס קצת יותר לעניינים, אזרתי אומץ והצעתי לו לחתום איתי על 'הסכם יששכר וזבולון', אמרתי לו שזהו הסכם האומר שאנחנו עושים את הפעילות ולימוד התורה לזכותו והוא עוזר לנו במימון הפעילות. לאחר הסבר על מהות ההסכם ולא במעט שכנועים, הסכים הבחור לחתום איתי על הסכם שכזה. זמן קצר לאחר ההסכם ה'בן אדם' פשוט נעלם. ניסינו לברר עליו בכל מיני מקומות שיכולנו, אך העלנו חרס בידינו.

השנה, בחודש אלול, נסעתי לדרום אפריקה לאיסוף תרומות לבית חב"ד. בשבועיים ששהיתי שם, התארחתי אצל משפחת העלער, משפחה מאוד נחמדה שעניין 'משיח' חדור אצלם ויוקד בנשמתם, בנוסך לאש"ל המלא שהציעו לי כל זמן שהותי במקום הם סייעו לי ממש בכל דבר שהייתי זקוק לעזרה. יש לי שם מכר, יהודי מבוגר וחביב מאוד. הוא היה מסתובב איתי אצל כל מיני גבירים שהכיר בדרום אפריקה, היה עשה בינינו הכרות ומסביר להם על הפעילות הגדולה של  בית חב"ד, על ההוצאות הרבות שיש ועד כמה זה חשוב לתרום לפעילות מסוג זה.

באחד הימים, כבר הגיע לה שעת הצהרים ועדיין לא הצלחנו לאסוף כלום. מצב הרוח בו היינו שרויים לא היה מרנין במיוחד. נוסף למצב רוח הקודר שפקד אותנו,  פתאום נפל הזקן ונשברה לו שן תותבת והוא רצה ללכת לרופא שיניים. אני ניסיתי לשכנע אותו שילך לרופא אחר כך, השעה המאוחרת והמצב הקשה לא נתנו בי את הכוח לעמוד בזה, פחדתי שיעבור כך יום שלם ללא שנאסוף אפילו דולר אחד, בפרט אחרי שהוא אמר לי שטיפול כזה יערך לפחות שעתיים. הרבה ברירות לא נותרו לי מכיוון שהוא מאוד התעקש ולא נותר לי אלא לנסוע איתו ביחד לקניון גדול, שם יש רופא שיניים שיטפל בו. בנתיים, הוא אמר לי, תוכל ללכת למסעדה כשרה הממוקמת בצמוד למרפאת השיניים בקניון, תנסה לדבר עם בעל המסעדה, הוא אדם נחמד וחביב מאוד, ניחם אותי.

נכנסתי למסעדה והתפלאתי לראות שכל המלצרים חובשים על ראשם כיפה עם הכיתוב 'יחי אדוננו' ותמונה גדולה של הרבי מתנוססת בגאון על הקיר. לפתע, אני רואה את אחד המלצרים רץ בהתרגשות לכיוון המטבח וצועק "ישראל, הרב של שלומי פה..." לאחר כמה שניות יצא לקראתי אדם גבוה מעוטר בזקן עבות וחובש לראשו מגבעת. אני תוהה על הנעשה והוא ניגש אלי ונותן לי חיבוק ארוך וממושך שאני עדיין לא מבין על מה ולמה כל המהומה. ניסיתי לומר לו: "אני לא הרב של שלומי, אני בסך הכל מנהל בית חב"ד הצטדקתי במבוכה..." הוא התעלם מתגובתי ושאל: "אתה לא מכיר אותי?" באמת שלא זיהיתי אותו, אך הרגשתי אי נעימות מסויימת וניסיתי לנבור בזיכרונות העבר על מנת להיזכר אך לשווא.

אחרי כמה דקות של תהיות וחילופי דברים, נזכרתי לפתע במי מדובר. זה היה אותו בחור ש'נעלם לנו' מנהרייה. בבת צחוק הוצאתי את מחשבון הכיס שברשותי ועשיתי חשבון כמה הוא חייב לנו לפי ההסכם...  

כמובן שהוא תרם לי ביד נדיבה וניסה כמה שיותר להשלים ממה שהחסיר לי. הרב בני נחום מסיים את סיפורו: שאלתי אותו מאיפה ידע שאני נמצא בעיר. הוא סיפר לי שבשבת אכל אצלו אחד מהמלצרים וסיפר לו שהוא התפלל בבוקר בבית הכנסת של הרב העלער ושם, דיבר הרב של שלומי על ה'בית חב"ד'. מיד הבין שזה אני וחיפש אותי בעיר. עכשיו, בהשגחה פרטית נקלעתי למקום הזה. אני חשבתי כמה לא טוב והתלוננתי על מה שקרה לי והנה, מאז יצא מתוק. פגשתי את אותו בחור שאבד לנו לפני 10 שנים ושמחתי הייתה כפולה. הבחור התחזק והיה חסיד חב"ד לכל דבר וגם השלים לי את היום האפרורי שעבר אלי...