השיעור השבועי לתלמידי הקבוצה מישיבת צפת שהתקיים אמש היה שמח במיוחד. התמימים ניצלו את ההזדמנות לחגוג את שמחת הנשואים של התמים נדב שיחי' דהרי, שלמד עם התמימים בשנה שחלפה.

גם בהתוועדות זו סיפרו שניים מהתמימים השוהים כעת בקבוצה על התקרבותם לאור החסידות ול'אורו של משיח', סיפורים ששופכים בפני התמימים אור מחודש על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, ומכניסים חיות מחודשת בכל עניני עבודת השם. נראה שהדבר הופך למסורת...

ההתוועדות נפתחה בשירת 'עוד ישמע בהרי יהודה...' כשהתמימים מאחלים מכל הלב לת' נדב שיח' שיזכה להקים בית נאמן בישראל. בית חסידי, שיהיה כברכתו של המשפיע הרב ראובן דונין "בית שהרבי יכול להכנס אליו ללא הכנות".

בהמשך ההתוועדות סיפר לתמימים הת' ליאור בן-שבו, על דרכו אל היהדות והרבי:

גדלתי כילד רגיל במשפחה שאינה שומרת תומ"צ, זכור לי שהיינו עושים קידוש אך בזה התבטאה כל השבת שלנו...

בסוף שנות ה'עשרה' התחלתי לחפש מקצוע לעתיד, חיפשתי משהו שאוהב. התחלתי ללמוד הנדסאות אולם כעבור כמה חודשים הרגשתי שלא זה מה שאני מחפש, קמתי ועזבתי. עברה תקופה והחלטתי ללמוד תכנות מחשבים, חשבתי שזה מה שימשוך אותי. הימים חלפו והתחושה שלי הייתה: זה לא זה...

ביום בהיר, החלטתי שאני נוסע לניו-יורק כדי ללמוד 'משחק'! במשפחה לא הבינו את הצעד הרי חינכו אותנו לציונות... החברים לא האמינו שאני עוזב הכל ונוסע, "לפחות תשאר עוד כמה חודשים ותוציא את התעודה" הם אמרו. אולם אני הרגשתי שאין לי בזה טעם, חיפשתי משהו  ושום דבר אחר לא עניין אותי.

הגעתי לניו-יורק. חלפה עלי שנה בה התאקלמתי בארץ הזרה, מצאתי עבודה וגיליתי אט אט שמקרוב מתפוגג הקסם של ניו-יורק. פה ושם נתקלתי בגילויי אנטישמיות שהזכירו לי את יהדותי. כעבור שנתיים, נרשמתי לבית-ספר למשחק. חלפה תקופה קצרה ו... שוב, הבנתי שאני מחפש משהו אחר.

מה עכשיו? עברתי לעבוד ב"מווינג" - הובלות, החלטתי לעבוד כחצי שנה לחסוך כסף ולחזור לארץ. בשלב זה נפגשתי בהשגחה פרטית עם חבר ילדות בשם רפי מראשון לציון. רפי שנולד כדתי לאומי התקרב לחב"ד וכעת שהה ב-770. הוא היה הראשון שגילה לי את אור היהדות.

התחלתי להזהר מאכילת ממאכלות אסורים, והשינוי שהרגשתי היה מדהים: הרגשתי שאני הופך לאדם אחר. טוב יותר, משוחרר יותר. אט אט התקדמתי ביהדות, התתחלתי לארגן בדירתי סעודות שבת ועוד.

באחד הימים הופיעו במקום העבודה שלי התמימים אסף שעתל ואבי קלי, מתלמידי הקבוצה דאז... בעקבות ביקוריהם התחלתי להניח תפילין. יום אחד צפה בזיכרוני התחושה המתוקה שחשתי בהיותי ילד הולך יד ביד עם אבא לבית-הכנסת.אמרתי לאבי "אני רוצה ללכת בשבת לאיזה בית-כנסת".  סגרתי עם השניים שאני מגיע לשבת בקראון הייטס וכך היה.

חשבתי שנגיע לבית-כנסת קטן ומסודר, משהו שקט... כשנכנסנו ל-770 לא הבנתי איפה אני נמצא. נדהמתי מהאנשים מהאווירה ומעל הכל: תחושת החיות, הדינמיות שפשוט זרמה שם. כעבור זמן למדתי לדעת שזהו: בית-רבנו שבבל, מקום בו גלתה עיקר שכינה.

ההמשך היה די ברור. ברגע שמגיעים לרבי, ההצלה מובטחת. את חודש תשרי עשיתי במחיצת הרבי מלך המשיח שליט"א, חודש בילתי נשכח...

חזרתי לארץ, שם ציפתה לי ההתמודדות עם המשפחה והחברים. ברוך השם התגברתי על הקשיים, הגעתי ללמוד בישיבת צפת ואת ההמשך אתם מכירים מקרוב.

הת' יפתח לוזיא המשיך בסיפורו המרתק אותו החל בשבוע שעבר, (ראה כתבה קודמת).

בשלב זה כבר הבין יפתח שאין דרך אחרת, בליבו גמלה ההחלטה ללמוד בישיבה. הוא שמר את ההחלטה בסוד כשהוא משתף בה רק את חבריו הקרובים. החברים היו המומים יפתח היה אחד מהמובילים בכיתה, נער אהוב על כולם, שלא מוצאים רבים כמוהו.

באחד הימים , מספר יפתח, ישבתי בשיעור היסטוריה וקראתי תהילים. כשהמורה הבחינה בדבר גערה בי בקול, לא עניתי לה ובעצם גם לא היה לי מה לענות. לפתע קם אחד מחברי ואמר בקול חנוק: "אתם לא יודעים, הוא הולך לעבור לישיבה!!!

שקט השתרר בכיתה, לא ידעתי איך להתמודד עם החשיפה פחדתי ממה שעמד להתרחש, ונעצתי מבטים עוינים בבחור שגילה את סודי. המורה החל לדבר אלי לפתע בקול רגוע: הוא הסביר שאין לו שום בעיה אם זה שאני רוצה להיות דתי, גם הוא הולך לבית הכנסת ביום כיפור... אבל לא חייבים לעזוב הכל אפשר להשאר בבית הספר, לסיים בגרויות, לקבל תעודה.

הנהנתי בראשי כשמחשבותי משוטטות בעולם אחר. היה עלי  עדיין את להודיע על החלטתי להורי...

הייתה זו תקופה קשה וטובה. מצד אחד היו הלחצים עצומים, הם הגיעו מכל כיוון: ההורים בבית החברים בבית-הספר וברקע המאמן שלי לקרב מגע. (יפתח למד כעשר שנים קרב מגע). איש לא הבין איך אני עוזב את הכל, עוד מספר חודשים אוכל לקבל את תעודות הבגרות. באימוני הלחימה עמדתי לפני קבלת "חגורה שחורה".

מצד שני הגיעו יחד עם הקשיים כוחות אדירים, משמיים נתנו לי את הכח לחולל את המהפך בניגוד לכל הסיכויים. כעבור חודשיים הגעתי לישיבה..

בישיבה התחילה תקופה חדשה... המלחמה לא נגמרה" סיים יפתח, "דווקא  פה, במרכז העולם, מתחוללת המלחמה הקשה ביותר, בחוץ הכל ברור יש טוב ויש רע, אבל בפנים...   

"ברוך השם" סיים יפתח, "זכיתי להיות מ'חיילי בית-דוד'. להלחם בשורה הראשונה ולהביא להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח שליט"א תיכף ומיד new!!!"